ליפמן ואח' נ' שמיר- ובניו חברה לבנין בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל במסגרת תיק זה במעמד צד אחד.

ענין לנו בתביעה כספית אשר הגישו התובעים כנגד הנתבעים על סך 662,629 ₪.

בין התובעים שהינם בעלי מחצית מהמקרקעין ברח' מכלול יופי 6 ביפו לבין הנתבעת1 שהינה הבעלים של מחצית השניה של המקרקעין והנתבע 2, נחתם ביום 22.2.10 הסכם לבניית בנין מגורים בן 7 דירות על המקרקעין הנ"ל, אשר בנייתו תעשה ע"י הנתבעת 1 ובערבות הנתבע 2 כנגד תשלום בסך 2,455,000 ₪.

לטענת התובעים הנתבעים הפרו את הסכם הבניה כמפורט בכתב התביעה והבקשה להטלת עיקול זמני ובהתאם למפורט בחוות דעת שנערכו ע"י חברת "הדס" וצורפו לתביעה.

התובעים הגישו בקשה למתן עיקול זמני, שניתן במעמד צד אחד ע"י כב' הרשם א.לכנר, עד לגובה סכום התביעה ביום 6.8.13.

ביום 28.8.13 התקיים דיון בבקשה לביטול צו העיקול.

הלכה היא כי במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני, הנטל לשכנוע בית המשפט למתן צו העיקול מוטל על כתפי התובעים אשר עותרים למתן צו העיקול.

תחילה יש לדון בתנאי הראשון הנדרש לצורך מתן צו עיקול זמני והוא שכנוע בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה.

ע"פ הפסיקה די בכך שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים. (רע"א 7139/96 טריגוב נ' טפחות).

אין חולק כי הצדדים חתמו על הסכם לבניית בנין על המקרקעין שהעתקו צורף כנספח לכתב התביעה ולבקשה למתן צו עיקול זמני.

התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בעלות עמלות וריביות בסך 12,030 ₪ בגין הוצאת ערבות בנקאית לטובת עיריית ת"א בחודש דצמבר 2011 ע"ס 150,000 ₪, לצורך הבטחת הוצאת תעודת גמר (טופס4), הואיל ובאותו מועד לא הושלמה התקנת מתקן החנייה של הבנין. לטענת התובעים היה על הנתבעים לדאוג להפקדת הערבות אולם נוכח מצבם הכלכלי לא היה בידם לעשות כן.

בבקשה לביטול צו העיקול, הנתבעים אינם מכחישים קיומו של חוב בגין רכיב זה אלא טוענים שלא בידם להפקיד הערבות שכן נאלצו להוציא מכיסם למעלה ממיליון ₪ לצורך תיקון נזקי שריפה שאירעה בבנין, בטרם קיבלו כספי הביטוח.

התובעים עותרים לחיוב הנתבעים לשלם עלות החלפת צינור מים ראשי בבנין, אשר היווה תנאי נוסף של העירייה בפני הנתבעת 1 כתנאי לקבלת טופס 4, אשר התובעים נשאו בעלות זו בסך 19,173 ₪, לנוכח מצבה הכספי הקשה של החברה נתבעת 1. התובעים צרפו לבקשה להטלת העיקול קבלה וחשבונית בגין התשלום שביצעו.

הנתבעים במסגרת הבקשה לביטול עיקול טוענים כי עלות החלפת הצינור חלה על היזמים באופן שווה. טענה זו נטענת בבקשה לביטול עיקול ללא כל ראיה או אסמכתא ואינה עולה בקנה אחד עם הסכם הבנייה (ראה:ס' 6 להסכם הבניה).

הנתבעת טוענת בבקשת הביטול, כי הוסכם כי מאחר והחברה נשאה מכיסה בלבד בעלות הנמכת רצפת חדר האשפה בסכום כולל של כ- 22,000 ₪ סוכם כי התובעים ישאו לבדם בעלות צינור המים.

הנתבעים לא הביאו כל אסמכתא או ראיה לכאורה להוכחת הטענה לענין הסיכום האמור.

על כן, אני סבור כי הבקשה להטלת עיקול זמני מגלה עילת תביעה הנתמכת בראיה מהיימנה לכאורה בגין רכיב תביעה זה.

התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בגין אי התקנה 2 פרגולות בדירת הפנטהאוז בסך 20,000 ₪ ע"פ חוות דעת חב' הדס.

בבקשה לביטול עיקול נטען כי דירת הפנטהאוז נמכרה ע"י הצדדים "במצבה כפי שהיא", כך שאם בכלל קיימת זכות תביעה עומדת זו רק לרוכשת הדירה ולא לתובעים.